עם הזמן, עם מאמצים, עם תנועות חוזרות על עצמן, תפקוד יומיומי רגיל שלנו של עבודה עם מחשב, הפעלת כלי עבודה, מטבח וניקיונות אנחנו מפעילים את הידיים שלנו. ברוב הפעילות האגודל עומד מול שאר האצבעות

מפרקים  וגידים של הידיים שלנו עומדים בעומס מסוים. לרוב לאחר מנוחה, לאחר לילה שינה או סופ״ש מפנק העומס יורד, רקמה שהייתה בסטרס נחה ואנחנו לא סובלים. כמו שאמרנו עם תקופה של מאמצים חוזרים אם ידיים שלנו לא מספיקות להשתקם ולחזור לתפקוד רגיל והחיכוך שנוצר  בין הגידים לתעלתם או בין משטחי המפרק גורם להיווצרות של דלקת מכאנית. לפעמים סיבה לדלקת כזו היא לא מכאנית אלה ממחלה ראומטית או אוטואימונית אחרת.

היום רציתי להתרכז בכאב סביב בסיס אגודל. חשוב להבדק ע״י רופא שעוסק בתחום כדי לזהות מקור הכאב ונכון לקבוע טיפול. כך במקרה של אישה צעירה לאחר לידה למשל שכעת מניקה ולא עובדת סובלת מכאב לאורך מיישרי האגודל, תסמינים בד״כ עוברים לאחר שרמת ההורמונים מתאזנת ולפעמים דורשת התערבות. הבעיה הזו מאובחנת ונקראת דלקת בתעלת הגידים, שהגידים ומעטפת הגידם הבצקתיים מתקשים לנוע בתעלתם הצרה. שמה של מחלה הזו דקרוון. טיפול כמו ברוב הבעיות אורתופדיות קיים שמרני ופולשני. אני מאוד אוהב שפציאנט או פציאנטית כבר מרופא משפחה מקבלים הפניה לריפוי בעסוק ונוגדי דלקת בכדורים, אולטרסאונד יכול לעזור לזהות סימני דלקת באזור או לשלול.כך פציאנטים מגיעים אלי עם ניסיון טיפולי, או שהכל עובר או שניתן להתקדם לשלב הבא של הטיפול, נגיד, להזרקת סטרואידים לתוך התעלה. במידה וגם הזרקה לא עוזרת, לאחר תקופה אפשר להחליט האם לנסות עוד הזרקה או לעבור לטיפול ניתוחי. במקרים עמידים לטיפול, אם הגיד ומעטפת לא יורדים בנפח אז מרחיבים את תעלה שבה הם נעים. ניתוח הזה עושים ברוב המקרים בהרדמה מקומית במסגרת אשפוז יום. יש מגבלות של מאמץ במשך בין שבועיים לחודש אבל כן צריך להניע את הגידים בעדינות כדי למנוע הידבקויות